הפרוגנוזה של חזרת פרכוסים לאחר הפסקת תרופות אנטי–אפילפטיות בחולים חופשיים מפרכוסים

הפרוגנוזה של חזרת פרכוסים לאחר הפסקת תרופות אנטי–אפילפטיות בחולים חופשיים מפרכוסים


בחטף: לאחר הפסקת הטיפול התרופתי בחולה עם אפילפסיה מאוזנת יכולה לחול החמרה ביכולת הבקרה על הפרכוסים החוזרים. 

מקובל כיום להמשיך בטיפול התרופתי בחולים מבוגרים עם אפילפסיה, עד שמושגת רמיסיה בת 2–5 שנים. לא דווחו עד כה מחקרים מבוקרים ואקראיים המוכיחים כי הפסקת הטיפול וחזרת פרכוסים פוגמות בתגובתיות העתידית לטיפול בתרופות אנטי–אפילפטיות, אך פורסם מחקר סקירה של תצפיות קליניות, שתמך בהפסקת הטיפול האנטי–אפילפטי רק בקבוצות חולים מוגדרות היטב (1). באופן כללי, ההחלטה על הפסקת הטיפול התרופתי מתבססת על הערכת הסיכון האינדיבידואלי לפרכוסים לעומת הסיכון הכרוך בהמשך הטיפול. החלטה זו מסתמכת על מספר גורמים, הכוללים ניבוי אמין של הסיכון לחזרת פרכוסים, היעדר/קיום תופעות לוואי תרופתיות, גישת החולה כלפי ההשלכות של פרכוסים חוזרים ושל המשך הטיפול, וכן גיל החולה ומצבו החברתי והתעסוקתי. החסרונות בהמשך הטיפול ללא הגבלת זמן כוללים סיכון לטרטוגניות, אינטראקציות עם תרופות אחרות, תופעות לוואי והחשש שהטיפול אינו נחוץ. לעומת זאת, לפרכוס חוזר יש משמעות חמורה לגבי החולה, בעיקר המבוגר, מבחינת נהיגה ותעסוקה, וכן הוא עלול לגרום למצוקה ולחרדה. הסיכון להופעת פרכוסים לאחר הפסקה הדרגתית של תרופות אנטי–אפילפטיות בהשוואה לחולים שממשיכים בטיפול התרופתי משמעותי במהלך השנתיים הראשונות, ונמצא שהוא פוחת בהמשך (2). אולם חשוב להעריך באיזו מידה הפסקת הטיפול התרופתי פוגמת ביכולת להשיב את החולה למצב הקודם של בקרה על פרכוסים.
לאחרונה דווח על 148 ילדים מתחת לגיל 15 עם אפילפסיה, שעברו מעקב ממוצע של 37 שנים (3). ב–90 מהם הופסק לחלוטין הטיפול בתרופות אנטי–אפילפטיות, 
וב–33 (37%) נצפתה חזרה של הפרכוסים במהלך מעקב ממוצע של 32 שנים. הטיפול חודש ב–8 מבין 33 החולים, ורק בשניים מהם הושגה רמיסיה בת 5 שנים, וזאת 10 ו–19 שנים לאחר חידוש הטיפול. שניים מ–6 החולים הנותרים פיתחו בהמשך אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. אטיולוגיה סימפטומטית ואפילפסיה ממוקמת היו הגורמים שזוהו כקשורים לכישלון בהשגת רמיסיה בת 5 שנים לאחר חידוש הטיפול בחזרת הפרכוסים. מסקנות החוקרים היו שהפסקת הטיפול האנטי–אפילפטי לאחר תקופה של חופש מפרכוסים גורמת לחזרת פרכוסים בכשליש מהחולים, והשבת הטיפול שהיה יעיל במשך שנים לא תשיג בקרה של הפרכוסים באחד מכל ארבעה חולים.
לסיכום: יש לקחת בחשבון את הסיכון להחמרת הפרוגנוזה בטיפול בפרכוסים חוזרים בעת הפסקת הטיפול התרופתי בחולה עם אפילפסיה מאוזנת.



LeftSide