בחטף: טיפול בגרייה מוחית בגרעינים תת–תלמיים יעיל יותר מטיפול תרופתי מיטבי עבור חולים הלוקים במחלת פרקינסון מתקדמת והסובלים מסיבוכים תנועתיים של הטיפול בלבודופא–תנודתיות במצב התנועתי ודיסקינזיות.

לאחרונה פורסם מחקר פרוספקטיבי חשוב המשווה את התוצאות של גרייה מוחית לטיפול תרופתי במחלת פרקינסון. במחקר השתתפו  10 מרכזים בגרמניה ובאוסטריה, והוא נערך בשנים 2004–2001 (1). הוכללו 156 חולים במחלת פרקינסון אידיופתית, שגילם מתחת ל–75 שנים, אשר אובחנו לפחות 5 שנים קודם לכן, ואשר סבלו ממוגבלות תפקודית משמעותית בגלל התסמינים הפרקינסוניים או הדיסקינזיות למרות טיפול תרופתי מיטבי. לא הוכללו חולים שלוקים בסיבוכים פסיכיאטריים משמעותיים או דמנציה. החולים הותאמו לזוגות, וכל אחד מבני הזוג עבר רנדומיזציה לאחת משתי זרועות הטיפול: ניתוח לגרייה מוחית כרונית לגרעין התת–תלמי דו–צדדי בשיטות מקובלות עם או בלי רישום במיקרואלקטרודה (שבוצע תוך 6 שבועות מהכללה) או טיפול תרופתי מיטבי לפי ההנחיות המקובלות באוסטריה או בגרמניה. החולים עברו הערכה לפני הרנדומיזציה ובתום 6 חודשי טיפול. התוצאים הראשוניים היו שיפור באיכות החיים לפי  (Parkinson’s Disease Questionnaire (PDQ–39 וחומרת מצב מוטורי ב–off לפי ה–Unified Parkinson\s Disease Rating Scale (יUPDRS) חלק III.  נמדדו גם חומרת מצב מוטורי ב–on, חומרת דיסקינזיות, הערכת יכולת תפקודית ביומיום, יכולת קוגניטיבית ותסמינים פסיכיאטריים, איכות חיים בכלי גנרי (SF–36), רישום יומנים יומיים וחישוב סך יומי של שעות לפי דרגת מוגבלות בניידות 
(on, off בלי ו–on עם דיסקינזיוה ושינה), טיפול אנטיפרקינסוני יומי לפי שווי–לבודופה כמקובל.
הגרייה המוחית נמצאה יעילה יותר מאשר הטיפול התרופתי בשיפור איכות חיי החולים בהשוואות זוגיות לאחר שישה חודשים 
(ב–50 מתוך 72 זוגות במובהקות של P = 0.02), כאשר נמדד שיפור ממוצע של 25% במנותחים וכלל לא במטופלים תרופתית. נצפה גם שיפור גדול יותר אצל המנותחים בחומרת המצב התנועתי ב–offי(55 מתוך 78 השתפרו, p< 0.001), כאשר הממוצע ירד מ–18.9±9.3 בהתחלה ל–14.6±8.5 במנותחים ונשאר ללא שינוי למעשה במטופלים תרופתית 
(17.3±9.6  בהתחלה ו–17.5±10.6  בתום 6 חודשים).
בקבוצה שנותחה היו יותר סיבוכים חמורים – 13% לעומת 4% בבלתי מנותחים (p<0.04), וביניהם מקרה של מוות בגלל דמם תוך מוחי. בסך–הכול שכיחות תופעות הלוואי הייתה גבוהה יותר בבלתי מנותחים (64% לעומת 50% p=0.08). במדדים נוספים נצפה שיפור משמעותי: בתפקודי היומיום (UPDRS חלק II) היה שיפור בשיעור 39% במנותחים לעומת החמרה של 5% במטופלים תרופתית. נצפה שיפור של 50% במדדי הדיסקינזיה במנותחים וללא שינוי בקבוצת הלא מנותחים, ובמדדים רגשיים וקוגניטיביים לא היה הבדל בין שתי הקבוצות. נצפה שיפור ניכר במצב החולים לפי היומנים היומיים, כאשר במנותחים ירד זמן ה–off ובהתאמה עלה זמן ה–on ללא דיסקינזיה. כמו כן משך השינה עלה. המנותחים ירדו במינון הטיפול התרופתי שנמדד בשווי לבודופה ב–50%, כאשר בקבוצה התרופתית הייתה ירידה של 8% בלבד. יש לציין שבמחקר זה לא הייתה קבוצה של מנותחי ביקורת –sham operation או sham stimulation ולכן לא הייתה סמיות, כך שלא ניתן לשלול אפקט אינבו לטובת המנותחים.
זהו מחקר ייחודי שהשווה את השפעת הגרייה המוחית בגרעינים התת–תלמיים בחולים עם מחלת פרקינסון לטיפול תרופתי אופטימלי. במחקר פרוספקטיבי לחצי שנה נמצא שיפור של 25% באיכות החיים של החולים בקבוצה הראשונה והיעדר שיפור בקבוצה השנייה. תוצא זה מביא בחשבון אלמנטים נוספים פרט לשיפור מוטורי, כמו סיבוכים של הניתוח, השפעות קוגניטיביות, פסיכיאטריות והתנהגותיות ונטילת תרופות, ולכן מהווה מדד חשוב מעבר לשיפור המוטורי המשמעותי. מסקנות המחקר היו שהטיפול בגרייה של הגרעינים התת–תלמיים הוא כלי יעיל ביותר להקלה על עול המחלה בחולים שגילם מתחת ל–75 שנים, הלוקים במחלת פרקינסון מתקדמת ושנבחרו בקפידה. יש לשקול את הסיכוי לשפר את איכות חיי החולה אל מול הסיכונים הכרוכים בהתערבות ניתוחית.