היפנוזה

היפנוזה
דיוויד שפיגל D.M D Spiegel,


ההיפנוזה היא שיטה שנועדה למקד תשומת לב. תופעות היפנוטיות מתרחשות באופן ספונטני בתקופות של תשומת לב אינטנסיבית, במהלך טראומה ובטקסים מסוימים שבהם יש כוונה להכניס את המשתתפים למצב של עמעום התודעה (טראנס). ניתן להבין את ההיפנוזה כמצב שמעורבים בו שלושה גורמים: ספיגה, התנתקות ואפשרות השאה.       
הספיגה מאפשרת למקד את מלוא תשומת הלב אל תוך התודעה הפנימית, תוך התעלמות מוחלטת מהנעשה מסביב. כאשר המטופל נכנס למצב שבו הוא ממוקד באופן מוחלט ועמוק בתודעה שלו הוא עשוי להתעלם מהסביבה, ממחשבותיו, מזיכרונותיו או מפעולותיו. מטופלים שנמצאים במצב של היפנוזה יכולים להיות בטראנס כל כך עמוק עד שהם בוחרים להתעלם מכל מה שקשור לסביבה. קיימות עדויות מדעיות רבות שמדגימות את המתאם בין הכושר ההיפנוטי של האדם (היכולת שלו להיכנס למצב של היפנוזה) ובין הנטייה שלו להתנסות במצבים של שינוי עצמי. פירושו של דבר, שאלו שיש להם כושר היפנוטי משתמשים בו באופן ספונטני ולא רק כאשר הם מקבלים הוראה פורמלית לעשות זאת.
תהליך ההתנתקות משלים את הספיגה. הספיגה העמוקה שאופיינית למצב היפנוטי מאפשרת לא להיות מודע להתנסויות שגרתיות רבות שבאופן רגיל היה המטופל מודע להן. כאשר התהליך פועל בצורה טובה בחיי היום-יום שלנו זה מאפשר לנו לבצע מספר מטלות מורכבות בעת ובעונה אחת (לדוגמה, לסרוג בזמן שמשוחחים וצופים בטלוויזיה). יכול אפילו להיות מצב של התנתקות במצבים רגשיים מורכבים, מצבים של תנועה או של תחושות.
בשל מצב הספיגה העמוק שבו המטופל מתנסה במצב של טראנס, המטופל המהופנט מגיב טוב יותר מהרגיל לגירויים חברתיים כולל הצעות של המטפל. כושר השאה מועצם זה מאפשר למטופלים מהופנטים לציית להוראות בקלות יחסית. למטופלים מהופנטים יש רצון עצמי, אבל יש להם נטייה לציית בקלות רבה יותר להוראות. התכונה הזאת של התהליך ההיפנוטי מאפשרת למטופלים להשעות את הסקרנות המודעת שלהם שגורמת להם לבדוק ולבקר את הסיבות לפעולתם. על כן, אנשים במצב של היפנוזה נוטים יותר לקבל הוראות גם אם ההוראות אינן הגיוניות. למרות זאת, המטופל שנמצא במצב היפנוטי אינו מאבד את רצונו העצמי אם כי הוא  יפעיל אותו פחות ופחות נגד ההוראות ההיפנוטיות.
העובדה שבני אדם נבדלים זה מזה בהתנסויות ההיפנוטיות, מדגישה את העובדה שכל מצב היפנוטי הוא למעשה היפנוזה עצמית. אנשים לומדים איך להיכנס למצב היפנוטי והם מסוגלים לעשות זאת. ההיפנוזה איננה מצב שכופים עליהם אלא יכולת שאפשר לגלות ולפתח.  אדם שקוע במצב של היפנוזה אינו נכנע לסמכות אלא מגייס מוקד פנימי של ריכוז.

השימוש בהיפנוזה לטיפול בכאב       
        
ממחצית המאה ה-19 ידוע שההיפנוזה יעילה בהתגברות על כאבים חמורים כמו כאבים בשעת ניתוח. היפנוזה וטכניקות דומות פועלות דרך שני מנגנונים מרכזיים: הרפיה של השרירים ושילוב של שינוי תפיסתי והסחה קוגניטיבית. זה לא נדיר שהכאב מלווה לעתים בהתכווצויות השרירים. המטופלים מתנתקים לעתים קרובות מחלקי הגוף שכואבים. אולם, התכווצויות השרירים עלולות לגרום לכאבים ברקמות הבריאות ואז יש כאב נוסף. על כן, טכניקות שמזרזות הרפיה טובה יותר עשויות להפחית את עוצמת הכאב בפריפריה. מצב של היפנוזה בו המטופל יכול להתרכז בדימויים של הרפיה גופנית כמו ריחוף או משקל קל מביא למצב של הרפיה גופנית שמפחיתה את עוצמת הכאב.
הרכיב העיקרי השני של מצב היפנוטי הוא שינוי תפיסתי. אפשר ללמד את המטופל שידמה לעצמו שחלק הגוף הסובל הוא חסר תחושה. הדבר יעיל במיוחד אצל אנשים בעלי כושר היפנוזה גבוה שיכולים למשל לחוות את ההרדמה אצל רופא השיניים ואת חוסר התחושה בלחי כתוצאה מכך ולהעביר תחושה זו לאזור אחר שכואב בגוף. אנשים אלה יכולים "לכבות" את התפיסה של הכאב ביעילות רבה. המטפורות של טמפרטורה הן יעילות ביותר וזה איננו מפליא שכן תחושות של כאב ושל טמפרטורה הן חלק מאותה מערכת חושים. לכן, העובדה שהמטופל יכול לדמיין שחלק הגוף הכואב הוא קר יותר או חם יותר, והוא משתמש בדימויים כגון להטביל את החלק הכואב במי קרח, או לחמם אותו בשמש, יכולה לעזור לו לשנות את אותות הכאב.
יש מטופלים המעדיפים לדמיין את הכאב כחומר בעל ממדים שניתן להזיז אותו או לפלוט אותו מהגוף כאילו היה נוזל רע.
מטופלים שהם פחות ניתנים להיפנוזה מצליחים יותר עם טכניקות הסחה שעוזרות להם להתמקד בתחושות מתחרות בחלקים אחרים בגופם.
אף על פי שלא כל המטופלים הם מספיק ניתנים להיפנוזה כדי להפיק את המיטב מהטכניקות הללו, שנים מתוך שלושה מבוגרים ניתנים למידה מסוימת של היפנוזה. יתרה מכך, היפנוזה מרדימה אינה נחלתם של מטופלים שיש להם כושר היפנוזה גבוה בלבד. ההיפנוזה יעילה במיוחד בהקלה על ילדים שסובלים מכאב. ילדים ניתנים להיפנוט בקלות רבה יותר ממבוגרים והם נרגעים באופן טבעי כאשר הם מגייסים את הדמיון שלהם.
מחקרים אחרונים שניצלו אמצעים למדידה של הפעילות החשמלית במוח (ERP) ושל זרם הדם (PET) מצביעים על כך שכאשר ההיפנוזה עוזרת למטופלים לשנות את התפיסה שלהם המוח מעבד למעשה  את התפיסות הללו באופן שונה. על כן, מטופלים מהופנטים לא רק אומרים שהם חשים פחות כאב אלא שההקלה היא אמיתית.
ההיפנוזה יכולה להיות לעזר כאמצעי נלווה בטיפול במצבי לחץ וחרדה בשל היכולת שלה לעזור למטופל לשלוט על התגובות הגופניות למחשבות או מצבים מעוררי חרדה. זה מאפשר להם לייחד מספיק זמן למחשבותיהם כדי לשנות את נקודת המבט לגביהן ולהגיע לתחושה של שליטה במחשבות אלה. רוב השיטות שמשמשות בטיפול בהפרעות של חרדה משלבות הרפיה גופנית מונחית עם ארגון מחדש של ההכרה תוך שימוש בדימויים עם ההרפיה הגופנית. המטופלים מתבקשים לשמור על תחושה של הרפיה גופנית (לדוגמה, מצב של ריחוף) בעודם מדמיינים מצב מפחיד. חשוב שההנחיה להרפיה תשתמש בדימוי שקשור למתח גופני מופחת, כגון "ריחוף" או "קלות" ולא בהנחיה ישירה של "הירגע". הנחיה ישירה כזאת שפועלת על המחשבה עלולה לגרום  ליותר חרדה ואילו חיבור לדימוי גופני בדרך כלל מביא להפחתה במתח. כאשר משתמשים בהיפנוזה ניתן להגיע במהירות למצב של הרפיה גופנית.
השימוש בהיפנוזה יכול להדגים למטופלים שיש להם מידה רבה יותר של שליטה בתגובות הגופניות שלהם מאשר הם שיערו. לעתים קרובות רצוי ללמד את המטופל ליצור מקום ב"עין הנפש" שלו בו הוא ירגיש בטוח. דבר נוסף שעוזר זה ללמד את המטופלים להקרין את הדאגות שלהם על מסך דמיוני. מאוחר יותר הם יכולים לעשות מניפולציות במסך על ידי הקטנתו או הגדלתו או על ידי כך שהם ירחיקו או יקרבו אותו לפי הצורך.
לאחר שילמדו לעשות מניפולציות במסך ובתחושות הגופניות שלהם המטופלים יכולים, לדוגמה, ללמוד ליצור מחדש מצב גופני של הרפיה בעוד הם מקרינים על המסך מצבי חרדה. בדרך זו, המטופלים יכולים לשלוט על מצבים שמעוררים חרדה על ידי ניתוק הגוף מהתגובה הפיזיולוגית למחשבות ומצבים מעוררי חרדה. בתחילה המטופל מתבקש ליצור מחדש את התחושה של ההרפיה הגופנית. אחר כך, המטופל מקרין על המסך דימויים שמזכירים לו מצבים מעוררי חרדה, אולם הפעם לא יתפתחו התגובות הגופניות האופייניות לחרדה. לפעמים, מטופלים יכולים לצפות מראש תחושות גופניות או מצבים שקשורים לחוויות מפחידות כדי לשלוט בהן.
המטופלים יכולים להשתמש במצבים של טראנס כאמצעי להתעמת עם החרדות שלהם בצורה ישירה יותר. לדוגמה, הם יכולים תוך מצב של היפנוזה, למקם דימוי של הליך מפחיד או מצב מפחיד צפוי בצד אחד של המסך; אחר כך, בצד השני הם יכולים לבחון שיטות שונות לשליטה במצב.
שיטות אחרות בהיפנוזה כוללות הוראות למטופלים שנמצאים בטראנס לדמות שהם נמצאים במקום אחר, רחוק ממקור הפחד, וכך הם יוצרים הפרדה בינם לבין החוויה  שיוצרת את החרדות. משתמשים גם בטכניקות של חיזוק חיובי או "חיזוק האגו". לדוגמה, נותנים למטופל הוראות היפנוטיות שמציעות שהיכולת שלו לשלוט במצב תשתפר והתגובות שלו שבהתאם.
כך, יש שיטות מגוונות שניתן לגייס בריכוז היפנוטי בהתמודדות הפעילה עם מצבי לחץ תוך ניתוק הגוף מהלחץ הפיזיולוגי.


LeftSide