מיגרנה וסתית במתבגרות

מיגרנה וסתית במתבגרות
ד"ר דבורה באומן


יו"ר החברה הישראלית לגינקולוגיה של ילדות ומתבגרות, מחלקת נשים, בית החולים ביקור חולים, ירושלים

Menstrual Migraine in Adolescents
Crawford MJ, Lehman L, Slater S, et al.
Headache 2009;49(3):341-347

מיגרנה שכיחה פי שלוש יותר בנשים מאשר בגברים. ייתכן שהדבר נובע מההשפעה של הורמוני השחלה על מחוללי המיגרנה. עלייה בשכיחות התופעה עם תחילת גיל ההתבגרות ודעיכתה לקראת גיל הפסקת הווסת היא תמיכה נוספת באטיולוגיה הורמונלית.
אצל 60% מהסובלות ממיגרנה חלה החמרה בתקופת הדימום הווסתי.

הגדרה של מיגרנה וסתית על פי ICHD-II

מיגרנה ללא Aura שבה 90% מההתקפים מתרחשים בזמן שבין יומיים לפני הדימום הווסתי ועד היום האחרון של הווסת.
ישנן ראיות התומכות בכך שכאב הראש קשור ברמות נוסקות של אסטרוגן המופיעות לקראת הווסת. התסמונת נבדקה רבות במבוגרות אך מעט מהעבודות עוסקות במתבגרות.

מטרת המחקר

מטרת המחקר היא לקבוע את דפוס המיגרנה הווסתית במתבגרות.

שיטות
המחקר בוצע במרכז שלישוני לחקר כאבי ראש. 896 בנות בגיל ממוצע של 14.3±2.6 שנים (טווח של 18-9 שנים) שהופנו למרכז, מילאו שאלונים על כאבי הראש, על מחזור הווסת ועל הקשר ביניהם.

תוצאות
92.6% מהבנות תיארו כאבי ראש שדמו למיגרנה וסתית.
ב- 80.4% מהמקרים לא הייתה Aura. רובן סבלו מכאבים קשים בתדירות של 17.2 התקפים בחודש, ומשך התקף ממוצע היה 12.3 שעות. רובן ציינו שתחילת המיגרנה הופיעה מיומיים לפני הופעת הווסת ועד שלושה ימים לווסת.
אצל 70% מהבנות הופיעה המיגרנה עם קבלת וסת ראשונה. 18.7% מהן ציינו שהייתה להם מיגרנה מחזורית בהפרש של כחודש, למרות שטרם קיבלו וסת ראשונה. אף על פי כן סווגה מיגרנה זו כמיגרנה וסתית.
בקבוצת מחקר זו גיל וסת ראשונה היה 11.9±1.3 שנים.
בנות שסבלו ממיגרנה וסתית נעדרו מבית הספר חמישה ימים בממוצע במהלך שלושה חודשים – לא הרבה יותר מבנות הסובלות ממיגרנה שאינה קשורה לווסת. לעומת זאת המיגרנה הווסתית לוותה בשיעור גבוה יותר של תופעות כגון: בחילה, הקאות, פוטופוביה (כאב לאור) ופונופוביה (כאב לרעש).

לסיכום
מיגרנה וסתית מוכרת כתופעה שכיחה ומציקה. הסבל הנלווה לה מוערך כקשה יותר (פי2.1) מאשר במיגרנה שאינה קשורה במחזור הווסת. הסובלות ממנה מגיבות פחות למשככי כאבים. נוסף על כך מיגרנה זו גורמת להפרעות רבות יותר בתפקוד
היום-יומי ולהיעדרות רבה יותר מהלימודים או ממקום העבודה.
אומנם מתבגרות הסובלות ממיגרנה וסתית אינן מפסידות יותר ימי לימודים ממתבגרות הסובלות ממיגרנה שאינה וסתית, אך לטענתן הן סובלות יותר, כמו למשל מבחילה ומהקאות, המופיעות לעתים קרובות יותר. נוסף על כך ידוע שהמיגרנה הווסתית מחמירה ככול שעולה גיל ההתבגרות. בשל אופייה המיוחד והקשר שלה להורמוני המין, קיימת אפשרות לאופציות טיפוליות נוספות למיגרנה, מעבר לאלה המקובלות.

דיון
המאמר עוסק בקבוצת מתבגרות הסובלות מכאבי ראש מיגרנוטיים קשים (בנות שהופנו למרכז שלישוני). אצל יותר מ- 90% מהמקרים נמצא שהכאב קשור בדימום וסתי ומוגדר כמיגרנה וסתית.
המיגרנה הווסתית מחמירה ככל שעולה הגיל ואצל נשים בוגרות הודגם שיעור גבוה יותר של היעדרות מהעבודה.
בילדים בגיל טרום ההתבגרות המיגרנה שכיחה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, אך עם תחילת גיל ההתבגרות משתווה היחס ובהמשך משתנה לשיעור גבוה יותר אצל נשים (1:3).
שכיחות המיגרנה באוכלוסיית הנשים הבוגרות היא 27%-18%. אומנם שכיחותה במתבגרות נמוכה יותר (< 20%), אולם שכיחות המיגרנה הווסתית במתבגרות גבוהה בהרבה (90%) בהשוואה לנשים בוגרות (60%). היות ורוב המחקרים על טיפול במיגרנה מקורם באוכלוסייה בוגרת, ברור הוא שרובם עוסקים בטיפולים שאינם הורמונליים. אף שהמאמר אינו עוסק בגישה טיפולית, הוא מתמקד באטיולוגיה הורמונלית ומוביל לחשיבה מאתגרת באשר לטיפול הורמונלי בתופעה.
ייתכן שמיגרנה וסתית שונה בפתופיזיולוגיה ממיגרנה שאינה קשורה לווסת. עלייה בהורמוני המין גורמת לגירוי של מחולל המחלה. תופעת מיגרנה "מחזורית" לפני הופעת הווסת הראשונה, המתאפיינת בשינוי מחזורי ברמת ההורמונים, תומכת בהשערה זו. קיימת סברה שנסיקה ברמות אסטרוגן גורמת באופן ישיר לעוררות יתר של מערכת עצבוב Trigeminal, שאותה מתרגם המוח להתקף מיגרנוטי (1).
על מנת למזער את השינויים ברמת ההורמונים (בעיקר אסטרוגן) נבדק טיפול באמצעי מניעה הורמונליים בשימוש רציף. הטיפול נמצא יעיל בהעלמת מיגרנה וסתית
ב-81%-73%. נוסף על כך נמצא שיפור בתחושה הכללית ובתפקוד היומי.
אומנם השימוש באמצעי מניעה הורמונליים על ידי נשים הסובלות מכאבי ראש קשים מרתיע רופאים רבים, בשל החשש לשבץ מוחי (רק כאבי ראש עם Aura הם קונטראינדיקציה לשימוש באמצעי מניעה הורמונליים), מחקר שנערך בארה"ב ובדק 3.6 מיליון נשים שסבלו ממיגרנה ושנטלו גלולות, לא מצא היארעות יתר של שבץ מוחי, אלא אם כן הגלולות היו במינון גבוה מ- EE2 50mcg ונטלו אותן נשים מעשנות מעל גיל 35.
גם מתן טיפול הורמונלי במינון נמוך יותר (כמקובל ב-HRT), או אפילו טיפול באסטרוגן בלבד (מדבקה) למשך שבוע החל מכמה ימים לפני הווסת, נמצאו יעילים בשיפור הסימפטומים (2).
ממצא מעניין, אם כי נטול הסבר, הוא הופעת וסת ראשונה בגיל 11.9±1.3 שנים (81.6% מהבנות במחקר היו ממוצא לבן), גיל הצעיר מהופעת וסת ראשונה המקובל באוכלוסייה זו - 12.4 שנים. האם יש קשר בין מיגרנה הורמונלית לבין מנרך מוקדם יותר?
נותרו עוד שאלות ותהיות רבות באשר למיגרנה מחזורית במתבגרות. אולם ברור הוא שהתופעה היא שכיחה, מציקה מאוד, קשורה קשר הדוק בשינויים הורמונליים ומגיבה היטב לטיפול הורמונלי הניתן על ידי רופאי נשים.

References
1.    Martin VT. New theories in the pathogenesis of menstrual migraine. Current Pain and Headache Reports 2008;12(6):453-462
2.    Calhoun AH, Hutchinson S. Hormonal therapies for menstrual migraine. Current Pain and Headache Reports 2009;13(5):381-385

 


LeftSide