|
בחטף: על-פי ממצאי סקר עדכני נרחב, שיעור המיגרנה באוכלוסייה הכללית (12%) נותר גבוה כבעבר, אך רבים מבין המועמדים לטיפול תרופתי מניעתי אינם מקבלים טיפול זה.
מיגרנה שכיחה מאוד באוכלוסייה המערבית, ופוגעת ב-12% לערך מהאוכלוסייה הבוגרת. השכיחות תלויה בגיל: עד גיל 6 שנים נצפית שכיחות גבוהה במקצת של מיגרנה בקרב בנים (עד 6%) לעומת בנות (עד 2%) (1). בגיל 6 שנים השיעורים משתווים, ובהמשך עולה בהרבה שכיחות המחלה אצל נשים לעומת גברים. השכיחות מגיעה לשיא בעשור הרביעי לחיים.
במחקר רחב היקף שבוצע לאחרונה על-ידי קבוצת חוקרים אמריקנים, חולקו שאלונים מתוקפים ל-120,000 משפחות, המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארצות-הברית, והוערכו למעלה מ-160,000 גברים ונשים מעל גיל 12 שנה (שיעור היענות מעל 60%). המחקר הנוכחי, כמו גם מחקרים קודמים, הראו שכיחות גבוהה יותר של מיגרנה בקרב נשים (3,2). מהמחקר עולה כי הימצאות מיגרנה באוכלוסייה היא בשיעור 12% (17% בקרב נשים ו-6% בקרב גברים). נצפו שיעורי הימצאות מיגרנה נמוכים יותר בגיל ההתבגרות ובקרב מבוגרים מעל גיל 60 שנה, בעוד שהשיעורים הגבוהים ביותר נצפו בקבוצת הגיל 40-30 שנה (28% בקרב נשים ו-9% בגברים). לאחר גיל 60 שנה השכיחות של מיגרנה יורדת לכ-6.5% בנשים ולכ-2% בגברים (2). נמצאה שכיחות גבוהה יותר של מיגרנה בקרב שחורים לעומת לבנים, והודגם קשר הפוך בין מיגרנה לבין הכנסה כספית.
בקרב חולים עם מיגרנה, שליש דיווחו על תדירות התקפים של 3 או יותר בחודש, וכמחצית מהחולים נזקקים לשכיבה במיטה במהלך ההתקף. באנליזה מפורטת של הטיפולים התרופתיים בחולים מיגרנוטיים, התברר שלמעלה מרבע (וייתכן עד 40%) מהחולים עשויים להתאים לקריטריונים הנדרשים לתחילת טיפול מניעתי, אך רק 13% דיווחו שאכן הם מקבלים טיפול מסוג זה באותה עת. שיעורי הטיפול המונע במיגרנה משתנים בין ארצות שונות וסוגי חולים שונים. בצרפת מקבלים טיפול מונע רק 6% מחולי מיגרנה (4), ובדרום אמריקה רק 2% (5). במחקר הנוכחי, 43% מהחולים לא קיבלו טיפול מניעתי למיגרנה באף שלב של המחלה, 25% טופלו בעבר, אך הטיפולים הופסקו מסיבות שונות. בין החולים שלא טופלו מניעתית באף שלב, כשליש עשויים להתאים לקריטריונים של תחילת טיפול (2).
מהמחקר עולה תמונה אפידמיולוגית הדומה לממצאי מחקרים קודמים במשך 15 השנים האחרונות. החלטה קלינית לגבי התחלת טיפול מניעתי ברוב המקרים מבוססת על שיקולים רבים, אשר אינם קשורים תמיד למחלה עצמה, אלא למצב הבריאותי הכללי של החולה, לטיפולים תרופתיים אחרים ו/או קודמים וכדומה, ועל כן קריטריונים אפידמיולוגיים מחקריים לקביעת הצורך בטיפול הם במידת-מה שרירותיים וחלקיים. החלטה לגבי תחילת טיפול מניעתי היא כמובן החלטה משותפת של הרופא והמטופל. שיעורי המיגרנה אשר נצפו במחקר עדכני רחב היקף זה ממחישים, כי מיגרנה הייתה ונשארה בקבוצת המחלות השכיחות אשר לא תמיד מאובחנות או מטופלות בצורה מיטבית. נתונים אלו ממחישים גם את העול הכלכלי והחברתי הניכר הנגרם בשל מיגרנה.
References
1. Stewart WF, Linet MS, Celentano DD, Ziegleg D. Age- and sex-specific incidence rates of migraine with and without visual aura. Am J Epidemiol 1991;134:1111-1120
2. Lipton RB, Bigal ME, Diamond M, Freitag F, Reed ML, Stewart WF on behalf of the AMPP Advisory Group. Migraine prevalence, disease burden, and the need for preventive therapy. Neurology
2007;68;343-349
3. Lipton RB, Stewart WF, Diamond S, Diamond ML, Reed M. Prevalence and burden of migraine in the United States: data from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:646-657
4. Lucas C, Chaffaut C, Artaz MA, Lanteri-Minet M. FRAMIG 2000: medical and therapeutic management of migraine in France. Cephalalgia 2005;25:267-279
5. Morillo LE, Alarcon F, Aranaga N, et al. Clinical characteristics and patterns of medication use of migraneurs in Latin America from 12 cities in 6 countries. Headache 2005;45:118-126
|