|
|
יישום שיטת הטיפול האנטיביוטי המושהה מפחית את השימוש באנטיביוטיקה בילדים מישראל הסובלים מדלקת אוזן תיכונה חדה
|
יישום שיטת הטיפול האנטיביוטי המושהה מפחית את השימוש באנטיביוטיקה בילדים מישראל הסובלים מדלקת אוזן תיכונה חדה
|
|
ד"ר צחי גרוסמן
Implementing the Delayed Antibiotic Therapy Approach Significantly Reduced Antibiotics Consumption in Israeli Children with First Documented Acute Otitis Media
Grossman Z, MD, Silverman BG, MD, MPH, Porter B, MD, Miron D, MD. Pediatr Infect Dis J 2010;29:595-599
|
|
|
|
|
רקע
המהלך הטבעי של דלקת אוזן תיכונה חדה (דא"ח) מראה שיפור ספונטני של הדלקת בחלק הארי של החולים ללא כל טיפול. מידע מבוסס עובדות (EBM), על סמך עבודות רבות, הראה שלטיפול האנטיביוטי יתרון לא משמעותי בהקלת הסימפטומים לעומת אינבו, ולעומת זאת, החיסרון העיקרי בטיפול האנטיביוטי הוא השפעתו על הגברת עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה. בשל כך, פותחה שיטת הטיפול האנטיביוטי המושהה ((Delayed Prescribing. בישראל נוסחו ב-2004 קווים מנחים לאבחון ולטיפול בדא"ח. לאור העקרונות דלעייל, ניתן להשהות ל-24 עד 48 שעות את הטיפול האנטיביוטי בילדים מבוגרים מ-6 חודשים, להקל את הכאבים באמצעות טיפול אנלגטי מקומי, ואם חל שיפור סימפטומטי בפרק זמן זה, להימנע ממתן הטיפול האנטיביוטי בכלל.
מטרות המחקר
לאמוד את אחוז הילדים שאובחנו עם דא"ח ושטופלו בשיטת הטיפול האנטיביוטי המושהה או בטיפול מקומי אנלגטי בלבד, ולבדוק אם חלו שינויים בהרגלים בטיפולים אלה בשנים
2007-2002.
שיטות
אוכלוסיית המחקר כללה את כל הילדים בגילים 6 חודשים עד 5 שנים, שהשתייכו ל"מכבי" שירותי בריאות במהלך התקופה שמ-2002 עד 2007. נבדק שיעור ההיארעות של דא"ח מאובחנת לראשונה באוכלוסייה זו, חושב שיעור הילדים שטופלו בטיפול אנטיביוטי ב-3-2 הימים ראשונים לאחר האבחון ושיעור הילדים שטופלו בטיפול מקומי אנלגטי בפרק זמן זה. חישוב הטיפולים השונים נעשה על ידי בדיקת שיעור רכישת תרופות שהוגדרו בפרקי הזמן התואמים. בוצע ניתוח תוצאות בשלושה קבוצות גיל של ילדים: חצי שנה עד שנה (קבוצה 1), שנה עד שנתיים (קבוצה 2) ושנתיים עד גיל חמש שנים (קבוצה 3).
תוצאות
אוכלוסיית המחקר הייתה 154,961 ילדים בשנת 2002, ו-158,971 בשנת 2007. שיעור ההיארעות של דא"ח ראשונה במהלך השנים היה 14% עד 15%. השיעור היה גבוה משמעותית בגילאי 6 חודשים עד שנתיים לעומת גילאי שנתיים עד 5 שנים. שיעור הילדים שטופלו בטיפול אנטיביוטי בתוך 3 ימים מהאבחון עלה מ-2002 עד 2004 מ-53% ל-61% בגילאי חצי שנה עד שנה, מ-56% ל-63% בגילאי שנה עד שנתיים, ומ-51% ל-56% בגילאי שנתיים עד 5 שנים (p<0.001).
מ-2004 עד 2007 השיעור ירד מ-61% ל-54% בגילאי חצי שנה עד שנה, מ-63% ל-54% בגילאי שנה עד שנתיים, ומ-56% ל-47% בגילאי שנתיים עד חמש שנים (p<0.001) (גרף 1). שיעור הילדים בגילים 6 חודשים עד שנה שטופלו בטיפול מקומי בלבד בתוך 3 ימים מהאבחון עלה מ-5% בשנת 2004 ל-9% בשנת 2007 (p<0.001), בגילים שנה עד שנתיים מ-4% ל-8% (p<0.001), ובגילים שנתיים עד 5 שנים מ-8% ל-14% (p<0.001) (גרף 2).
התוצאות מצביעות על כך שיישום שיטת הטיפול האנטיביוטי המושהה בדא"ח ב"מכבי" שירותי בריאות הביא לירידה בשיעור הטיפול האנטיביוטי בדא"ח בילדים ובו בזמן חלה עלייה בשיעור הטיפול האנלגטי המקומי.
דיון
משנת 2004 נמצאה ירידה ברכישות האנטיביוטיקה ועלייה ברכישות התרופות האנלגטיות המקומיות לדלקת אוזן חדה בילדים. נראה ששינויים אלו קשורים להטמעת שיטת הטיפול האנטיביוטי המושהה לדא"ח בילדים בקרב הרופאים, והצלחה בהעברת המסר להורים.
עבודה מארה"ב שפורסמה לאחרונה, בחנה אף היא את הרישום האנטיביוטי לדא"ח במהלך מספר שנים וכן את הרישום של תרופות אנלגזיה סיסטמית, בביקורים אצל רופאי ילדים עקב אבחנה של דא"ח. עבודה זו לא הצליחה להראות שינוי כלשהו ברישום האנטיביוטי בעקבות הנחיות דומות של ה-American Academy of Pediatrics שפורסמו אף הן בשנת 2004. לעומת זאת, בדומה לתוצאה במחקר הישראלי, נצפתה עלייה ברישום של תרופות אנלגזיה סיסטמית.
השפעת הנחיות קליניות על רישום אנטיביוטיקה אצל רופאים נחקרה רבות עם תוצאות מעורבות. נראה מהתוצאות כאן שיש השפעה חיובית, אם כי צריך לסייג ולומר שייתכן שטווח השנים בעבודה – 5 שנים – אינו מספק לצורך הסקת מסקנות חד-משמעיות. ואכן, מתוכנן שלב שני לעבודה זו הבוחן את המגמה שנצפתה כאן במהלך טווח שנים ארוך יותר.
References
1. Bondy J, Berman S, Glazner J, et al. Direct expenditures related to otitis media diagnosis: extrapolations from a pediatric Medicaid cohort. Pediatrics. 2000;105:72
2. Nash DR, Harman J, Wald ER, et al. Antibiotic prescribing by primary care physicians for children with upper respiratory tract infections. Arch Pediatr Adolesc Med 2002;156:1114–1119
3. Thompson PL, Gilbert RE, Long PF, et al. Has UK guidance affected general practitioner antibiotic prescribing for otitis media in children? J Public Health (Oxf) 2008;30:479–486
4. Plasschaert AO, Rovers MM, Schilder AG, et al. Trends in doctor consultations, antibiotic prescription, and specialist referrals for otitis media in children: 1995–2003. Pediatrics 2006;117:1879–1886
5. Clinical guidelines: diagnosis and treatment of acute otitis media in children. Israel Medical Association 2004
6. Burke P, Bain J, Robinson D, et al. Acute red ear in children: controlled trial of non antibiotic treatment in general practice. BMJ 1991;303:558–562
7. Rosenfeld RM, Ventrees JE, Carr J, et al. Clinical efficacy of antimicrobial drugs for acute otitis media: meta analysis of 5400 children from thirty three randomized trials. J Pediatr 1994;124:355–367
8. Little P, Gould C, Moore M, et al. Pragmatic randomised controlled trial of two prescribing strategies for childhood acute otitis media. BMJ 2001;322:336–342
9. McCormick DP, Chonmaitree T, Pittman C, et al. Nonsevere acute otitis media: a clinical trial comparing outcomes of watchful waiting versus immediate antibiotic treatment. Pediatrics 2005;115:1455–1465
10. Del Mar C, Glasziou P, Hayem M. Are antibiotics indicated as initial treatment for children with acute otitis media? A meta-analysis. BMJ 1997;314:1526–1529
11. American academy of pediatrics and American academy of family practice. Clinical practice guidelines: diagnosis and management of acute otitis media. Pediatrics 2004;113:1451–1465
12. McCaig LF, Besser RE, Hughes JM. Trends in antimicrobial prescribing rates for children and adolescents. JAMA 2002;287:3096–3102
13. Grijalva CG, Pekka Nuorti J, Griffin MR. Antibiotic prescription rates for acute respiratory tract infections in US ambulatory settings. JAMA 2009;302:758–766
14. Thompson PL, Spyridis N, Sharland M, et al. Changes in clinical indications for community antibiotic prescribing for children in the UK from 1996 to 2006: will the new NICE prescribing guidance on upper respiratory tract infections just be ignored? Arch Dis Child 2009;94:337–340
15. Vernacchio L, Vezina RM, Mitchell AA. Management of acute otitis media by primary care physicians: trends since the release of the 2004 AAP/AAFP clinical practice guidelines. Pediatrics 2007;120:281–287
|
|
|
|
|
|
LeftSide
|