האם צבעי שֵער גורמים לאנמיה אפלסטית?

האם צבעי שֵער גורמים לאנמיה אפלסטית?
פרופ' אריה אינגבר מנהל מחלקת עור ומין, מרכז רפואי הדסה, עין כרם, ירושלים


אנמיה אפלסטית הינה מחלה נדירה וקשה של הרס מח העצם, ששכיחותה שני מקרים ל-100,000 תושבים בשנה. המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך יש שלושה טווחי גיל שבהם היא מופיעה בשכיחות יתר: 2–5, 20–25
ו-55–60. השכיחות של המחלה עולה בקרב קשישים מעל לגיל 70 כנראה עקב מעקב רפואי טוב יותר ואבחנת יתר בעקבות כך (1).
סיבת המחלה עלומה ב-70% מהמקרים. מוזכרים גורמים שונים אפשריים להופעת המחלה: סיבות מולדות כגון: Fanconi\s Anemia וסיבות נרכשות כמו: זיהומים וירליים, תרופות (אנטיביוטיקה, בעיקר: כלורמפניקול, אנטימלריה, נוגדי התכווציות ועוד). צריכת סמים (יש קשר סטטיסטי בין צריכת סמים קשים כמו הירואין וקוקאין ובין הופעת אנמיה אפלסטית), הקרנות, מחלות אוטאימוניות, הרעלת מתכות כבדות ומגע עם כימיקלים שונים (2). בין הכימיקלים המוזכרים כגורמים אפשריים להופעת אנמיה אפלסטית מופיעים גם צבעים וביניהם צבעי שֵער.

צבעי שֵער
ב-1932 התפרסם לראשונה מאמר שקשר בין צבעי שֵער לבין הופעת אנמיה אפלסטית (3) ומאז היו מספר דיווחים בודדים שקשרו בין השניים. עד שנת 1976 היו 12 דיווחים רובם בשנות ה-30 של המאה הקודמת (4). Burnett וחבריו (4) במאמר סקירה מצוין מנתחים את הדיווחים, אחד לאחד, ומראים שבכל הדיווחים הקשר בין צביעת שֵער ובין האנמיה האפלסטית הוא רופף ומבוסס על סמיכות זמנים שיכולה להיות מקרית.

מדוע שצבע שֵער יגרום לאנמיה אפלסטית?
על מנת להשיב על שאלה זו נסקור בקצרה את סוג צבעי השֵער השונים המצויים בשוק ואת הרכבם. אלו מתחלקים לחמישה סוגים עיקריים:
1.    צבע פרמננטי – הפופולרי ביותר בעולם. מורכב מתערובת של מרכיבים ארומטיים חסרי צבע אשר חודרים לתוך גוף השערה ובנוכחות אמוניה ומי חמצן עוברים ריאקציה כימית שנותנת מגוון צבעים רצוי. הצבע איננו יורד בחפיפות ראש חוזרות. החומרים העיקריים המשמשים בצבע שֵער זה: פרהפנילינדיאמין, אמינופינילנדיאמין, טולואנדיאמין, בינזינדיאמין, דיאמואמיזול, אמינואנילין ואמינופנול.
2.    צבע סמיפרמננטי – החומרים חודרים חלקית לשערה. הצבע שורד בדרך כלל חמש חפיפות. החומרים בקבוצה זו הם: ניטרופנילינדיאמין ואנטרוקואיזון.
3.    צבע זמני – איננו חודר לשֵער, צובע את השֵער חיצונית, מורכב מחומצות אורגניות. צבע זה איננו שורד חפיפות ראש.
4.    צבע של ירקות – מכיל חינה. צובע את השֵער באדום.
5.    צבע מתכתי – מורכב מעופרת וגפרית. כאשר האבקה מסורקת על השֵער חלקיקי המתכת נדבקים לשֵער וצובעים אותו בצבע צהוב – חום עד אפור כהה.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת החלו לייצר צבעי שֵער מסוגים שונים בעיקר צבע פרמננטי ומאחר שהיה מדובר במוצר חדש שהורכב מכימיקלים, ברור שהיה חשש שמא הצבעים נספגים ויכולים לגרום למחלות סיסטמיות ביניהם אנמיה אפלסטית על ידי הרס מח העצם.
כל הדיווחים על קשר בין צבע שֵער לאנמיה אפלסטית היו עם צבעים פרמננטים מקבוצת הפרהפנילינדיאמין.
אנילין ידוע כיכול לגרום למיטהמוגלובינמיה והמוליזה והיה חשש שמא הוא גם הורס את מח העצם (1). החשש העיקרי היה מנוכחות בינזין בחלק מהצבעים בקבוצה זו.

בינזין
בינזין (5) הוא ממיס אורגני. חומר קרצינוגני ידוע. הוכנס לשימוש תעשייתי על ידי Faraday ב-1825 ומצוי בכימיקלים רפואיים, צבעים, מוצרי פלסטיק, בטקסטיל ובדטרגנטים.
החדירה העיקרית היא דרך שאיפה לריאות וחדירה לעור דרך פתחי בלוטות זיעה ופתחי שערות. בריכוזים של 50-100ppm בדם, החומר גורם לסחרחורות וכאבי ראש. בריכוזים של 19,000ppm יכול לגרום לפרפור חדרים, בצקת ריאות איבוד הכרה ואף מוות.
על פי חוקי העבודה בארה"ב של: Occupational Safety and Health Administration (OSHA).
הרמה המותרת בדם הוא 1ppm ויש לנקוט באמצעי זהירות במקומות העבודה בהם יש בינזין, בהתאם.
זמן מחצית החיים של בינזין, הוא כ-13 ימים. הוא מתאדה במהירות ולכן רק כ-1% מהחומר שמושם על העור נספג. לאחר הספיגה הוא נקשר לרצפטורים במוח, כבד, כליות ומח העצם. מכאן החשש שהחומר שנספג מצבעי השֵער יגרום להרס מח העצם ולאנמיה אפלסטית.

מחקרים
באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, נעשו שלוש עבודות יזומות על יד החברות המייצרות של צבעי השֵער על מנת לבדוק השפעה סיסטמית אפשרית של צבעי שֵער. המחקרים האלה מסוכמים בפרוטרוט במאמר של Burnett וחבריו (4).
בעבודה הראשונה נצבעו 100 עכברים בצבעי שֵער פרמננטים בריכוז של 1 מ"ג לק"ג במשך שנה וחצי. העכברים נצבעו יום-יום.
בעבודה השנייה כלבים קיבלו אוכל עשיר עם צבעי שֵער סמיפרמננטים בכמות שגרמה לצביעת השתן במשך שנתיים.
בעבודה השלישית ארנבות נצבעו בצבעי שער מסוגים שונים פעמיים בשבוע לשלושה חודשים. לאחר הצביעה חפפו את הארנבות על מנת ליצור תנאים דומים לצביעת שֵער על ידי בני אדם.
בכל שלוש העבודות לא נמצאו שינויים בתמונת הדם בהשוואה לקבוצות הביקורת.
Shibata וחבריו (6) בדקו את מספר מקרי המוות אצל 8316 ספריות וספרים שבעבודתם היומיומיות הם צובעים שערות של לקוחות. הם מצאו שמספר מקרי המוות בקרב ספרים אלה היה נמוך מהצפוי באוכלוסיה הכללית, בהתחשב במין ובגיל. אף אחד מהנבדקים לא מת מאנמיה אפלסטית.
לעומת זאת השנה פורסם מקרה של מוסיקאי מקצועי שמשח לעיתים קרובות את כלי הנגינה שלו עם חומר להברקה וצבע. המוסיקאי פיתח אנמיה אפלסטית שיוחסה לחומרים אלה (7).

תיאור המקרה
ההתעניינות שלי בנושא זה התעוררה לפני מספר שנים עקב חולה יוצאת דופן שאושפזה במחלקתנו. אישה בת 50 שהייתה ידועה כרגישה לצבע שֵער ובתבחיני מטלית נמצאה רגישה לפרהפנילינדיאמין. למרות זאת היא צבעה את שערה עם צבע שֵער פרמננטי ופיתחה דלקת עור שממגע קשה, שבהמשך התפתחה למחלת Lyell. מאחר שלא הייתה אנמנזה של נטילת תרופה כלשהי, ההנחה הייתה שמדובר במחלת Lyell עקב ספיגה סיסטמית של פרהפנילינדיאמין. התעוררה שאלה דחופה האם יש צורך לגזור את שערותיה של החולה מתוך הנחה שספיגת הפרהפנילינדיאמין נמשכת, או שמא לאחר מספר ימים אין יותר ספיגה סיסטמית של הצבע. בהתייעצות טלפונית עם מומחית בנושא מבלגיה, היא הביעה את דעתה שלאחר שהצבע יבש הוא איננו נספג יותר ואין צורך לגזור את שערותיה של החולה (לאחרונה David Basketter מאנגליה, הציג מספר עבודות בכנסים בינלאומיים של דלקת עור שממגע, בהם הוא הוכיח שפרהפנילינדיאמין ממשיך להיות אלרגן פעיל ימים רבים לאחר צביעת השֵער). בכל מקרה החולה המדוברת הבריאה ממחלתה. מקרה זה הדגים את האפשרות שצבעי שֵער בעיקר פרהפינילינדיאמין נספגים סיסטמית ועלולים תיאורטית לגרום למחלה סיסטמית.
לסיכום, עפ"י סקירת הספרות, אין הוכחה על אפשרות של תחלואה סיסטמית והתפתחות אנמיה אפלסטית מצבעי שֵער. מסקנה זו נתמכת גם ע"י העובדה שצביעת שֵער פופולרית מאוד בנשים ובגברים כאחד בעולם כולו ולמרות זאת, אין יותר דיווחים בשלושים השנים האחרונות, על הופעת אנמיה אפלסטית מצבעי שֵער. הקשר בין צבעים בכלל לבין הופעת אנמיה אפלסטית, עדיין מוזכר, גם לאחרונה, בסקירות על אנמיה והאתיולוגיה שלה (8).
בהתחשב בעובדה שתוחלת החיים עלתה ושאנמיה אפלסטית מופיעה בשכיחות יתר בקשישים, המסקנה שאין קשר בין אנמיה אפלסטית וצבעי שֵער, מתחזקת.
לאחרונה פורסם מחקר שבו נמצאה נטייה גנטית להתפתחות אנמיה אפלסטית (9).

References
1.    Young N, Maciejewski G. The pathophysiology of acquired aplastic anmia. NEJM 1999;336:1365
2.    Aue C, Giogunidis A, Germing A. Epidemiological features of myelodysplastic syndromes: results from regional cancer surveys and hospital based statistics. Inter J Hemato 2001;73:405
3.    Close WJ. Hair dyes and aplastic anemia. Med J Aus 1932;23:142
4.    Barnett CM. Corbett JF. Lanman BM. Hair dyes and aplastic anemia. Drug and Chemical Toxicology 1977/8;1:45-61
5.    Agency For Toxic Substances and Disease Registry (ATSDR): 2000
6.    Shibata A, Sasaki R, Hamajiman N, Aoki k. Mortality of hematopoietic disorders and hair dye use among barbers. Nippon Kestuek Zasshi 1990;531:116
7.    Boga C, Ozdogu H, Tamer L, Kizilkilic E Tuncer F. Aplastic anemia in a professional musician exposed to instrument polish. Inter J Hemato 2005;81:304
8.    Metho BC. Approach to a patient with anemia. Indian Journal of Medical Sciences 2004;1:26
9.     Duksen V, Moghandam KH, et al. Glutatione s transfersase theta 1 gene (GSTT1) null genotype is associated with and increased risk for acquired aplastic anemia in children. Pediater Res 2004;55:466


LeftSide