מכתבים למערכת

מכתבים למערכת


אל פרופ\ שורצמן,

עורך ראשי, כתב העת הישראלי לרפואת המשפחה

הנדון: תגובה ל"דבר העורך" מגיליון מס\ 139

קראתי בעיון את דבריך על הבעייתיות בהגשת הצעות מחקר לוועדות הלסינקי שליד בתי החולים כאשר מדובר במחקרים בקהילה.

ברצוני לשתף אותך ואת הקוראים בחוויות שלי בנושא חשוב זה. במסגרת עבודתי בשירותי בריאות כללית במחוז המרכז אני עוסק גם במחקרים המבוצעים בדרך כלל בתקציב צנוע על בסיס מענקי מחקר וללא תמיכה חיצונית של חברות תרופות. עם ההחמרה בגישה, הדורשת למעשה אישור ועדת הלסינקי (או לחלופין פטור הניתן רק על ידי הוועדה) לכל מחקר שמתבצע, פניתי באופן טבעי לוועדת הלסינקי של בית החולים של שירותי בריאות כללית הקרוב ביותר למחוז שבו אני עובד. נעניתי בתחילה שוועדת הלסינקי של בית החולים יכולה לאשר מחקר רק אם החוקר הראשי נמנה עם צוות בית החולים ואי לכך עליי לאתר שותף לכל אחד מהמחקרים שאותם בכוונתי להגיש לוועדה שיהיה החוקר הראשי. מדובר לא רק במראית עין אלא במחויבות של החוקר הראשי לוועדה ולמחקר, ולכן בסרבול של המחקר ובהוספת שותפים בעל כורחם.

ניסיונותיי לפנות לוועדות הלסינקי בבתי החולים של הקופה שאותן ציינת במכתבך, נענו בשלילה מוחלטת בנימוקים כאלה ואחרים. כלומר: פתרון זה היה טוב אולי למחלקות לרפואת המשפחה הסמוכות לאותם בתי חולים, אך לא נתן מענה למחקרים המבוצעים בקהילה במקומות אחרים בשירותי בריאות כללית.

מאחר שכל עוד לא שונה החוק במדינת ישראל, וועדת הלסינקי למחקרים קיימת רק בבתי חולים, עמדנו אני וחבריי החוקרים מול שוקת שבורה ולמעשה חסרי יכולת לבצע מחקרים.

הפתרון שניתן בדמות ועדת הלסינקי המחויבת למחקרים מהקהילה, שבהם החוקר הראשי הרשום (שהוא גם החוקר הראשי האמיתי) הוא מהקהילה הוא פתרון ביניים מצוין עד שתשונה החקיקה. ועדת הלסינקי שעל יד ביה"ח מאיר, נותנת לנו מענה מצוין ובזמינות טובה, ולראשונה מאפשרת מחקר כהלכתו במחוז שלנו.

מובן שזה תחליף זמני עד שיהיה שינוי חקיקה ויוכלו לקום ועדות הלסינקי בקהילה ועל יד מכוני מחקר אוניברסיטאיים ופקולטות לרפואה. למרות המענה הטוב, עלינו להמשיך ולפעול בכיוון זה בכל פורום אפשרי כדי להביא לשינוי החקיקה המיוחל.

ד"ר שלמה וינקר

יו"ר החוג לרפואת המשפחה, אוניברסיטת תל אביב



LeftSide