זיהומים בדרכי הנשימה העליונות קשורים ביותר ממחצית מקרי ההחמרות החדות בחולי COPD.

חוקרים ביקשו לבדוק, האם שילוש המינון של קורטיקוסטרואידים (ICS ) נשאפים ושל אנטגוניסטי β ארוכי טווח ( LABA ) נשאפים, עשוי להפחית סיכון להחמרת המחלה.

המחקר כלל 450 חולי COPD שסבלו מהחמרה אחת או יותר בשנה, שקדמה למחקר.

כל הנחקרים קיבלו שילוב של budesonide (200 μg) ו- formoterol (6 μg) פעמיים ביום במשך שנה.

בשורה התחתונה: שילוש מינון המשאפים בעת תחילת הצטננות הפחית התקפים, שדרשו אשפוז, בעיקר בחולי COPD קשים.

ה- FDA אישר את התרופה הפומית Lucemyra (lofexidine hydrochloride) , שאינה אופיואידית, להפחתת תסמיני גמילה מאופיואידים במבוגרים.

תסמיני גמילה מאופיואידים כוללים בחילות, כאבי בטן, התכווצויות שרירים, תחושת קור, דפיקות לב, כאבים, פיהוקים, דמעת והפרעות שינה.

Lofexidine הינה אגוניסט סלקטיבי לקולטן אלפא 2 אדרנרגי, שמעכב שחרור נוראפינפרין, ומאושר לטיפול של עד 14 יום.

ארגון הבריאות העולמי פרסם מדריך, הנקרא REPLACE , לממשלות ברחבי העולם, לחיסול שימוש בשומני טראנס מלאכותיים במזון.

הארגון מעריך, כי צריכת שומן טראנס אחראית ליותר מחצי מיליון מקרי תמותה קרדיווסקולארית בשנה.

המדריך כולל 6 צעדים, כולל סקירה למקורות של שומני טראנס במזון, עידוד שימוש בשומנים בריאים יותר ומעקב אחר שומני טראנס באספקת המזון.

מחקר ממומן תעשייה, שלב 3, המתפרסם ב- NEJM, מצא, כי בקרב אנשים, שעברו שבץ אמבולי ממקור לא ידוע, rivaroxaban אינו עדיף על אספירין, במניעת שבץ חוזר.

7213 מבוגרים בני 50 ומעלה, שעברו לאחרונה שבץ איסכמי, שלא ידוע מקורו, חולקו אקראית לקבלת rivaroxaban במינון 15 מ"ג ליום עם פלצבו, או אספירין במינון 100 מ"ג ביום עם פלצבו.

במשך מעקב חציוני של 11 חודשים, שיעור חזרת שבץ או תסחיף סיסטמי לא היה שונה בין שתי קבוצות המחקר (4.7% בכל קבוצה).

מחקר ממומן תעשייה, המתפרסם ב- NEJM, מראה, כי אנשים, שסבלו מאירוע מוחי חולף ( TIA ) או משבץ איסכמי קטן, נמצאים בסיכון של 10-15% לפתח אירוע קרדיווסקולארי חמור תוך 5 שנים.

החוקרים עקבו אחר 3847 מבוגרים, שנכנסו למחקר זמן קצר לאחר האירוע המוחי.

12.9% סבלו תוך 5 שנים משבץ, תסמונת כלילית חריפה או מוות קרדיווסקולארי.

מחצית מהאירועים הללו קרו עד סוף השנה הראשונה, שלאחר האירוע המוחי.

מחקר עוקבה תצפיתי, המתפרסם ב- JAMA Cardiology , מצא, כי ככל שגדל משך הזמן בו נמצא האדם בפרפור עליות, כשאינו מקבל נוגדי קרישה, גדל הסיכון לאירועים טרומבואמבוליים.

החוקרים סקרו מאגרי מידע רפואיים בקליפורניה, שכללו כ- 2000 מבוגרים בעלי פרפור עליות התקפי, שהוכח על ידי ניטור המשך של א.ק.ג. במשך 14 יום.

אנשים, שהיו בשליש הגבוה של עומס פרפור עליות, כלומר ניטור א.ק.ג. הצביע על היותם בפרפור עליות או ברפרוף עליות לפחות 11.4% מהזמן, היו בסיכון גבוה פי 3 לאירועים טרומבואמבוליים, לעומת אלו, שהיו בשליש התחתון של עומס פרפור עליות.

בשורה התחתונה: יש לקחת בחשבון את משך הזמן, בו נמצא המטופל בפרפור עליות, על מנת להעריך ולמנוע את הסיכון לאירוע טרומבואמבולי.

מחקר רטרוספקטיבי, המתפרסם ב- BMJ, מצא, כי אנשים, אצלם "נפתרה" בעיית פרפור עליות, עדיין נמצאים בסיכון מוגבר לשבץ מוחי או לאירוע מוחי חולף.

חוקרים בריטים השוו 11,000 איש בעלי פרפור עליות, שנחשב חלף, עם 15,000 בעלי פרפור עליות קיים ו- 22,000 אנשים ללא רקע של פרפור עליות.

במשך מעקב חציוני של 3 שנים, שיעור שבץ או TIA בקרב אנשים, ש"החלימו" מפרפור עליות היה גבוה ב- 59% מאנשים, שלא סבלו מעולם מפרפור עליות ( 12.1 לעומת 7.4 מקרים ל- 1000 שנות מטופל), אך הסיכון היה גבוה יותר בבעלי פרפור עליות קיים ( 16.7 ל- 1000 שנות מטופל). גם שיעורי התמותה התפלגו בדפוס דומה.

רק 17% מהאנשים בעלי פרפור עליות, שחלף, קיבלו מרשמים לנוגדי קרישה.

החוקרים ממליצים על טיפול בנוגדי קרישה גם באנשים, שסבלו מפרפור עליות בעבר.